שביל ירושלים

שביל ירושלים (מהר הצופים לכותל)
מסלול מיוחד ומרגש המשלב מדבר והר, ישן וחדש, געגוע ומציאות. לבוקר קצר או לשקיעה מהורהרת. מעל פסגת הר הצופים – דרך עמק יהושפט והקדרון, בואכה מורדות הר הזיתים והר הבית. מתאים מאוד לתשעת הימים שאנו בפתחם.
המלצת מסלול של אורי אוחיון מדריך בוגר במרכז סיור ולימוד עיר דוד

נקודת התחלה: תצפית יהודאי, רחוב מרטין בובר, ליד קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים. ניתן לקחת אוטובוס מגבעת התחמושת או לחנות במקום (יש חניה ברחוב בובר או ברחוב הדסה למפל).
נקודת סיום: שער האשפות. אפשר לקחת משם אוטובוס בקלות, או להמשיך משם לכותל, לעיר דוד או לעיר העתיקה.
רמת קושי: המסלול קצר, כ3-4 ק"מ, אבל התוואי יכול להיות מאתגר: המון מדרגות בירידה בהתחלה, באמצע הליכת-שטח, בסוף טיפוס של כ200 מדרגות..

למרות העיר היפיפייה המחייכת אלינו ממערב, התצפית הראשונה בסיור הזה היא תצפית למזבח, למדבר, נקראת תצפית יהודאי (ע"ש ניצב יוסף יהודאי). אפשר לראות את הכפר א-זעים, את מעלה אדומים, ועוד. אנו נזכרים כי ירושלים היא בעצם עיר על ספר המדבר: מדבר יהודה הוא מדבר בצל גשם – הר ירושלים הגבוהים 'שותים' את הגשם – ולחצר האחורית לא נותרים משקעים. הגבול האקלימי הזה, יצר גם גבול תרבותי:ירושלים היתה התווך שבין אנשי המדבר הנוודים לאנשי העיר והציויליזציה. בין רועי הצאן לבין החקלאים. כאשר דוד, רועה הצאן לשעבר, נאלץ לברוח מעיר הבירה שהקים כמלך – הוא בורח דרך הר הזיתים-צופים, עולה ובוכה, הוא והעם אשר איתו, עַל-פְּנֵי-דֶרֶךְ אֶת-הַמִּדְבָּר, חזרה אל אזור הנוחות שלו, כנווד בורח, משורר מתגעגע: אֱ-לֹהִים אֵלִי אַתָּה, אֲ‍שַׁחֲרֶךָּ, צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם.

ירושלים בימיה היפים היא עיר בירה שוקקת חיים ותוססת, שמוקדה הוא בית המקדש, בו (ורק בו) עובדים את האלוקים. פעם אחת בשנה, ביום הכי קדוש, מוציאים מעין קרבן דווקא למדבר הזה, מדבר יהודה – השעיר שמשולח לעזאזל, אל הצוקים שדרומית מזרחית אלינו. בימים פחות יפים, כאנשי ההנהגה מסואבים ומושחתים, דווקא מאנשי המדבר עולה המחאה. הכפר ענתא (שאת שוליו אפשר לראות מצפון) משמר את שם כפר הכוהנים הקדום ענתות, עירו של ירמיהו, שלפני חורבן הבית הראשון מגיח מהמדבר ומוכיח את אנשי ירושלים. כירמיהו, נביאים ונזירים רבים הסתובבו במדבר הזה, מדברה של ירושלים, "המדבר של העיר הקדושה". מכאן נלך לאורך המדרכה, נחצה את הכביש ונגיע לרחוב הדסה למפל, נראה מולנו מדרגות שיורדות לתחילת מסלולנו.

אנו יורדים וירושלים מתגלה אלינו בכל תפארתה. מעל פסגת הר הצופים – שלום לך ירושלים! השם 'צופים' מוכר לנו מימי הבית השני, אולי כשם כללי לתצפיות לכיוון ירושלים. בתחילת המאה ה20, כשהוקמה האוניברסיטה העברית, 'המקדש' החדש של הציונות – נבחר השם הר הצופים על פני 'הר הזיתים' – המזכיר קברים ומוות, אולם למעשה, הם אותו רכס, הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר, ההר עליו חנתה השכינה לפני עזבה את ירושלים, וממנו עתידה לשוב.

בסוף גרם המדרגות הארוך אנחנו מגיעים אל מתחם סינון העפר בגן הלאומי עמק צורים. מומלץ בחום לתאם מראש כניסה לאתר (*6033), ולהשתתף בסינון עפר ארכיאולוגי של ירושלים, ולגלות כל אחד במו ידיו את החיים האבודים שלה.

מכאן נמשיך בשביל בסימון כחול, היורד לאורך העמק הרחב דרומה, בין עצי הזית, לאורך ואדי ג'וז (עמק יהושפט המקראי), נחצה בזהירות את הכביש (רחוב בן עדיה) ונמשיך ממש ממול, בסימון הכחול, שיפנה במפתיע למעלה ומזרחה בעוד כ150 מטר. לאחר טיפוס קצר, נגיע לעץ עם צל נחמד, שיאפשר לנו מבט לעבר הכותל המזרחי של הר הבית, שער האריות ושער הרחמים.

בבוקר היום השלישי למלחמת ששת הימים, לאחר החלטת הממשלה המפתיעה והדרמטית לכבוש את העיר העתיקה, חטיבת הצנחנים מתחילה לנוע מהר הצופים לכיוון שער האריות. באמצע הירידה, כאשר הכוחות חשופים לאש ונעים באיטיות, מחליט מפקד החטיבה לומר לכולם להסתובב ולחזור אחורה. כאשר הם שוב על הפסגה מוטה גור המפקד אוחז במכשיר הקשר ומתחיל לשאת נאום, כאילו הוא לא באמצע מלחמה. 'אל מפקדי הגדודים, אנחנו יושבים כרגע על הרכס שצופה על העיר העתיקה. העיר העתיקה, שמאז כל הדורות יהודים חולמים עליה ושואפים אליה, אנחנו נהיה הראשונים להיכנס אליה... לנוע לנוע אל השער מסדר סיום יהיה על הרחבה למעלה (רחבת הר הבית)'. ההמשך ידוע. מכאן הם יורדים אל הגשר שמדרום אלינו (גשר גת שמנים, שיום קודם התחולל בו קרב הרואי של סיירת צנחנים), עולים ונכנסים בשער האריות, פונים שמאלה ומוצאים עצמם בשערי הר הבית: 'הר הבית בידינו'.

בכלל, הכותל המזרחי היה במשך מאות שנים 'ה-כותל'. בתקופת הגאונים למשל, במאות ה7-10 לספירה, היו עליות המוניות של יהודים לרגל, שהתפללו בפסגת הר הזיתים, סביב שערי הר הבית, ובשער המזרחי של הר הבית, 'שער הכהן', השער החשוב ביותר שדרכו, על פי הנביא יחזקאל, יבוא כבוד ה' אל המקדש. שער הרחמים, מהקדומים שבמבני הר הבית (אך על פי רוב החוקרים לא ממש מזמן הבית), סימל בעיני יהודים רבים את אותו שער המזרח, ומסורות תיארו את פתיחתו הפלאית באחרית הימים.

מכאן נמשיך עם השביל המשתלב לו בכביש מסוכן (רחוב אל מנסוריה, לנוע בזהירות), עד שנגיע אל הצומת שליד כנסיית גת שמנים. מכאן נחצה את הכביש, נמשיך מעט דרומה עם המדרכה עד שנגיע למרכז המידע הר הזיתים (קיוסק ושירותים!), ובמדרגות היורדות עד קברי הקדרון ('יד אבשלום').

בתקופת החגים ניתן יהיה לראות מימיננו אוהל בדואי בחסות מרכז עיר דוד, לרווחת המסיירים, בו ניתן לנוח ולהנות מן הנוף בואדי. משמאלנו מונומנט קבורה אדיר ויפיפייה מתקופת סוף הבית השני (מכונה בטעות יד אבשלום). ניתן להמשיך ולבקר בתוך מערות הקבורה שלפנינו – קבר 'בני חזיר' – משפחת לויים חשובה שעלתה לארץ בימי שיבת ציון, ולהתרשם מהחציבה המפוארת של מה שמכונה 'קבר זכריה'. עשירי העם בתקופת הבית השני ניסו להנציח את כוחם ועושרם על ידי מצבות פאר (המכונות בעברית של אז 'נפש'). אך חז"ל אינם רואים זאת בעין יפה, רבן שמעון בן גמליאל אמר אז: "אין עושין נפשות לצדיקים – דבריהם הם זכרונם".

אנחנו למעשה בקידרון, הנחל-האכזב המפריד בין הר הזיתים והר הבית. המקום ששימש גבול טבעי של ירושלים לאורך אלפי שנים, ולפעמים גם המזבלה.. או להבדיל, בית הקברות. מכאן החלק המאתגר.. בהגיענו אל הכביש נמשיך איתו שמאלה עד שהוא יביא אותנו אל תחנות האוטובוס של שער האשפות והכניסה אל הכותל המערבי.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה!

המסלול מותר לכוהנים.

צרו איתנו קשר

לקבלת עדכונים ויצירת קשר השאירו פרטים טלפון: 08-6630030 | כתובת: רח' המלאכה 7, בית כסלו, אזור תעשיה צפוני, לוד